יום שלישי, 31 בינואר 2023
התגלות מלכו של הרחמים ב-25 בינואר 2023 מעל המזרקה מריה אנונטיאטה בבית ירושלים
מסר האדון למנואלה בזייברניך, גרמניה
כולנו שקועים באור זהוב נפלא. כדור אור גדול וזהוב, מלווה בשני כדורי אור קטנים יותר וזהובים, מרחפים בשמיים לפנינו באוויר. הכדור הגדול נפתח וישו התינוק מבצבץ מכדור זה בצורה של פראג. הוא לובש כתר גדול וזהוב ושערו חום כהה, קצר ומסולסל. למלך הרחמים עיניים כחולות. ישו התינוק לבוש בגלימה אדומה ובמעיל האדום של דמו היקר. המלך השמימי נושא שרביט זהוב גדול בימין שלו והוולגטה בשמאלו. (כתב הקודש)
עכשיו שני הכדורים הקטנים האחרים של אור נפתחים ושני מלאכים לבושי לבן מבצבצים מכדורי האור הללו. המלאכים כורעים לפני מלכו של הרחמים ופורשים את מעילו עלינו. אנו מוגנים תחת מעילו. הוא מוצמד לנו כמו אוהל. ישו התינוק מברך אותנו:
"בשם האב ובשם הבן - זה אני - ובשם הרוח הקדושה. אמן."
המלך השמימי לוקח את שרביטו אל ליבו ומדבר:
"הנה, אני שה של האלוהים הלוקח את חטאי העולם! ידידים יקרים, התפללו והישארו נאמנים לי. מעשיי הפכו לנראים בפאולוס. כל מי שפותח את ליבו ופונה אליי, אני קורא לו וכך כל נשמה יכולה להשתנות משאול לפאולוס. כתב הקודש הוא דברו של האב הנצחי ומילתי. אסור לכם לעזוב אותו! פאולוס אהב את מילתי. כך תוכלו לראות את כתבי הקודש בשלמותם: התנ"ך הישן והברית החדשה. זו ההיסטוריה של ישועתו של האדם ומעשי ומעשי האב, שבו אני שלם. אפילו הכוהנה לא צריך להיראות בנפרד מהתנ"ך הישן. הקשיבו למילתי!"
האדון מדבר אליי בשקט על נס קץ הימים הקרב של עמוד הענן והאש. בתנ"ך אנו מוצאים את העמוד הזה בברית הישנה בספר שמות. יתר על כן, הילד האלוהי מדבר על ההר בו משה חווה את המפגש עם האלוקים. ההר היה מכוסה בענן גדול ובאש גדולה. זו הייתה הנוכחות הגדולה של אבינו הנצחי. משה קיבל את עשרת הדיברקות מאלוהים על ההר. אלוהים מינה את משה לעלות אליו לפסגת ההר, ולאחר מכן את אהרן, שנקרא על ידי האלוקים ככהן. אף אחד אחר, לא קרובים משפחה, לא משנה כמה חשובים הם היו, לא הורשו לעלות לפסגת ההר. (כתבי הקודש, שמות י"ט, טז - כה) הילד החייכן מצביע לי על כך שהיה זה תחילתו של כוהנות קדושה מיוחדת מאוד. עלינו להבין שהכוהנה נוסדה על ידי אלוהים ולא על ידי האדם. בזמננו הקרב, האלוקים בוחר בעמוד הענן והאש כנס שלא לשווא. אנשים רבים מכירים את האלוקים בסימן זה, אך הוא גם מצביע כאן על ספר שמות בתנ"ך, במיוחד השחרור מעבדות חולית, עשרת הדיברקות והכוהנה הקדושה. כך הסביר לי מלך הרחמים.
ואז הוּלגָט נפתח ביד בלתי נראית. אני רואה את קטע כתבי הקודש: פאולוס, איגרת אל הרומיים א', י"ח ואילך. המילה זוהרת עלינו מלמעלה. כולנו מוקפים באור בהיר.
מלך הרחמים מתקרב ודובר:
"עכשיו אני מראה לך דבר לעתיד לבוא. פִּיאוּס החמישי היה חבר נאמן, כפי שבנדיקטוס XVI, הסלע שלך, היה לי."
האדון מראה לי מכתב ארוך ואומר שאנשים יקראו לו מסת כל הזמנים. המכתב היה מאוד ארוך, אז יכולתי לזהות אותו אבל לא זכרתי אותו במילה במילה. שוב הילד החייכן אישר לי שהיה זה לעתיד לבוא.
מלך הרחמים דובר:
"נִתְבַּקֵשׁ!"
בנדיקטוס XVI נמצא איתו, כך המלך השמימי מאשר לי ודובר:
"בנדיקטוס XVI, הסלע שלך, נתעב מאוד בשל המתנות הרוחניות החייכניות שלו. דע זאת. באמונה הוא עמד לצד כתבי הקודש, האב ואני. כעת הוא מתפלל הרבה עבור הכנסייה. בקשו את עזרתו." (הערה אישית: ניתן לעשות זאת לאנשים נכבדים בכנסייה הקתולית).
"הִתְפַּלֵּלוּ, כי הרע חזק מאוד בעולם. רק דרך תפילתכם, קרבנותיכם, כפרותיכם, הקרבן הקדוש של המסה, העולם יכול להינצל, הדין יומתן. לעוזרים שלך צריך להתפלל הרבה, אחרת הם לא יבינו מה אני עושה. התוכנית של אלוהים למקום הזה ולגרמניה אחרת לא תגלה להם, תוכניתו של האב, שהיא התוכנית שלי. מי שלא מתפלל ומקריב, התוכנית תישאר סגורה בפניו. אני רוצה להציל אתכם ולא לענוש אתכם."
מלך הרחמים עכשיו לוחץ את שרביטו אל ליבו והוא הופך למזלף דמו היקר. הוא מברך ומזה אותנו בדמו היקר, במיוחד החולים וכל האנשים החושבים עליו:
"בשם האב ובשם הבן - זה אני - ובשם הרוח הקדושה. אמן."
ואז הילד הנדיב מניח את רגלו הימנית על אבן שפת הבאר ואומר:
"מאחר ודמי אינו זורם בקודש הקדושה של המסה, אני מזלף אותך בדמי היקר." (הערתו האישית של האדון: האדון מתייחס לעובדה שכרגע לא נחגגת מסה קדושה בימים של פגישות התפילה בזיברניך). "תפללו לשלום, הקריבו קרבן, אחרת יגיעו עליכם סבלים גדולים. כבר אמרתי לכם ואני לא יכול להגיד מספיק פעמים: תקשיבו לדברי, היו נאמנים לי, היו נאמנים לקודש הכתוב! אני מלך הרחמים ומנחה אתכם בתקופה הזו. אל תפחדו!"
האדון רוצה שנאמר עוד תפילה ספציפית להיפרדות ונפרד ואומר: "להתראות!"
אנו מתפללים כפי שנתבקש:
הו ישוע שלי, סלח לנו על חטאינו, הצל אותנו מאש הגיהינם, הנהג את כל הנפשות לגן עדן, במיוחד אלה הזקוקים ביותר לרחמיך.
האדון חוזר לאור גם המלאכים עושים כמוהו. כדורי האור נסגרים והסימן מופיע: IHS. כדורי האור נעלמים.
הודעה זו מתפרסמת ללא פגיעה בשיקול הדעת של הכנסייה.
זכויות יוצרים.
מהתנ"ך:
שמות
הספר השני של משה
ספר שמות פרק י"ט, פסוקים טז-כה.
שמ' י"ט, טז ביום השלישי כהיה הבוקר היו קולות רעמים וברקים והשחקים מעובדים על ההר ותרועה חצוצרת מאוד חזקה כל העם ברעד.
שמ' י"ט, יז ויקח משה את העם מקדמת המחנה לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית ההר.
שמ' י"ט, יח וההר כולו יעשן כי ירד ה’ עליו באש ועלה קיטורו כקיטר הנבער מכל ההר ויחרד כל הארץ.
שמ' י"ט, יט ותאמר תרועה החצוצרת הולכת וחזקה משה ידבר והאל יענה לו בקולות.
שמות י"ט,כ' וְיָרַד ה' אֶל־הַר סִינַי מֵעַל רוֹאשׁוֹ. וַיִקְרָא לְמֹשֶׁה אֶל־רוּחַ הָהר, וַיַּעֲלֶה מֹשֶׁה.
שמות י"ט,כ"א וַיֵּרֶד ה' אֶל־מֹשֶׁה לְאָמֹר "רֵד צַוֵּה בָעָם אַל־תִּפְרֹץ אֲלֵיהֶם עַל־ה'. פֶּן יִפֹּרוּ."
שמות י"ט,כ"ב גַּם הַכֹּהֲנִים מִקְרָבִים לְיָדִיךָ יִשְׁמְרוּ אֶת־עצְמֵיהֶם פֶּן ﻳִפֹּרוּ.
שמות י"ט,כ"ג וַיָּשָׁב מֹשֶׁה לָעָם אֶל ה' וַיֹּאמֶר "אַל תַּעֲלוּ עַל־הַהר פֶּן ﻳִפֹּרוּ."
שמות י"ט,כ"ד וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיָּבֹא אַהֲרֹן. וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם לֹא יִפְרֹצוּ עֲלוֹת אֶל־ה'. פֶּן ﻳִפֹּרוּ בּוֹ.
שמות י"ט,כ"ה וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיְסַפֵּר לָהֶם.
איגרת אל הרומיים
האיגרות של שאול השליח הקדוש
הצדקה בישו המשיח
צרכי האנושות לגאולה
ברכה
חטא העולם הגוייים. יח אפוא גילוי זעמו של אלוהים מן השמים על כל חוסר-אֱלֹהִיות ועל כל עוולת בני האדם המדכאים את האמת [של אלוהים] בעוועלתם. יט מה שניתן לדעת מאלוהים גלוי להם; אלוהים עצמו חשף אותו בפניהם. כ טבעו הבלתי-נראה, הכוח הנצחי והאֱלֹהִיות שלו היו ברורים לאור התבונה ממעשיו מתחילת העולם. לכן אי אפשר לסלח להם. כא כי אף על פי שהכירו את אלוהים, בכל זאת הם לא כבדו אותו כאלוהים ולא הודו לו, אלא נעשו טיפשים במחשבותיהם והלבבות הבלתי-תבוניים שלהם חשכו. כב חכמים חשבו שהיו ונַעֲשׂוּ שוטִים. כג החליפו את תהילתו של אלוהים הנצחי בתמונת בני האדם המתפוררים, הציפורים, בעלי ארבע רגלים וזוחלים. יח-כג: כאן מלומד באופן חד משמעי העיקר שאפשר לדעת את קיומו של אלוהים מדברים בראוּיים לאור התבונה. רק באשמת עצמך אפשר להיות בערות לגבי אלוהים. "רק השוטֶה אומר בליבו, אין אֱלֹהִים!" כד לכן מסר אותם אלוהים לתאוות ליבָּם, לאי-טוהר, כדי שיכלימו את גופיהם שלהם. כה החליפו את האלוהים האמיתי באלילים שקריים וסגדו לעצמים במקום לבורא, אשר ברוך הוא לנֵצח. אמן. כו לכן נטשו את אֱלֹהִים לתשוקות מבישות; נָשׁיהֶם החליפו יחסים טבעיים ביחסים לא-טבעיים. כז כמו כן, גם גברים נטשו יחסי מין עם נשים והציתו זה את זה בתאווה עזה; אנשים עסקו במעשי בושה אחד כלפי השני וקיבלו שכר הראוי עבור בלבולָם בעצמם. כח מכיוון שהדחו את ידיעת אלוהים, מסר אותם אלוהים לתודעתם הדּוחֶה כדי שיעשו מה שלא נכון. כט הם נעשו מלאים בכל עוולת צדק, רשעות [זנות], תאוות בצע, שִׁפְלֻת נפשׁ, מלאי קנאה, רצח, מריבה, תחבולה, הונאה. הם לוחשים באוזניים, ל מלשינים, אויבי אלוהים, לעגים, גאים, מתרברבים, ממציאי הרע, מרדנים נגד ההורים, לא חסרי שכל, לא-מסודרים, בלי אהבה, בלי נאמנות, בלי רחמים. לב אף על פי שהם יודעים את הסדר האלוהי של החוק (ויודעים) שאלה שעושים דברים כאלה ראויים למוות, בכל זאת הם לא רק עושים אותם בעצמם אלא עדיין מריעים לאלה שעושים אותם. כו-לב: פאולוס, שאינו מגזים, מצייר כאן תמונה מחרידה של התנאים המוסריים בפגניות. השורש לכל הניוון הזה הוא הסתלקות מאלוהים. העשירית מופרת ביותר במקום שלא נצפתה הראשונה.
יחד עם משה להר סיני היה יהושע, שהיה עוזרו, אך אהרן אחיו הוביל את זקני ישראל שלוו למשה אל ההר הקדוש, אך המתינו לו בחצי הדרך. שם התקין האל את אהרן ככהן גדול לישראל, משרה שעברה לצאצאיו הישירים, בעוד הלויים שבטו ביצעו מעתה שירותי כהונה. עד תקופת מרד החשמונאים (המאה ה-2 לפנה"ס.), נשארה משרת הכוהן הגדול בבית אהרן. כאשר החשמונאים תבעו אותה לעצמם, התעורר פילוג ועוקבי הכוהן הגדול האהרוני הלכו עמו למצרים, שם בנו מקדש "חלופי". האיסיים, בתורם, ציפו למשיח כהני מבית אהרן ומלכותי מבית אהרן שישיב את ה"סדר הישן". ישוע היה דודאי דרך סבו יואכים וגם אהרוני דרך סבתתו חנה, כך שהיה גם מלך וגם כוהן גדול, ולכן מחבר האיגרת אל העברים יכול לכתוב: "מאחר שכעת לנו כהן גדול נעלה..." (עב' ד', יד).
העובדה שמשרדתנו הקתולית חוזרת למשרד הכוהנים של הברית הישנה הוצגה בבירור על ידי האפיפיור בנדיקט בהקדמתו "הכהונה הקתולית" לספרו "מעומק הלב" מאת הקרדינל סארה. בו מתאר בנדיקט XVI. את הכוהנים הנוצרים כפרשנות חדשה לכהונתם הגדולה הישראלית, שבה בדמותו של ישוע ככוהן גדול "מתמזגים ביקורת הפולחן הנבואית ומסורת הפולחן היוצאת ממשה". לאחר הוותיקן השני (1962-1965), עם זאת, הקשר לכהונת הברית הישנה "הפך בלתי נמנע גם עבור הכנסייה הקתולית. ההבנה של המשרה "פרצה אלינו בדחיפות עצומה" והייתה ל"משבר המתמשך של הכהונה בכנסייה עד היום".
פיוס החמישי (1566--72) היה אפיפיור קדוש באמת. הוא הכניס את תפילת הוורדים ואת תפילת המלאך כאשר אירופה איימה על ידי הטורקים, ובכך הביא לנס לפנטו: בקרב הימי המכריע של "הברית הקדושה" נגד הצי העות'מאני היו הנוצרים בתחילה במספר זעיר מול מספרם; יתר על כן הרוח הייתה כנגדם. אך בדיוק בשעה 12, כאשר תפילת המלאך נאמרה בכל העולם הנוצרי, השתנתה הרוח ואפשר להם לשגר מתקפה חזיתית מוצלחת נגד הטורקים. הוא היה גם רפורמטור גדול שיישם בעקביות את החלטות מועצת טרנטו. עם הבול שלו " Quo primum " מ-14 ביולי 1570, הוא קבע את מה שידוע כיום בתור ה" מיסת טרנטו " "לנצח" ואסר לשנות או לבטל אותה לעולם: "(...) וגם לא ניתן יהיה לבטל מכתב זה [Quo primum] אי פעם או לשנות אותו בכל עת, אלא הוא יישאר בתוקף מלא של חוק לנצח". זו הייתה כנראה ה"מכתבה הארוכה" שהראתה הלורד מאנואלה.
הערות של ד"ר הסמן ושור הבהמה של פיוס החמישי:
שור הקדוש אפיפיור פיוס החמישי המציג את המיסל הרומאי.
בישוף פיוס, משרת של משרתי האל בזיכרון נצחי.
מאחר וקריאתנו לתפקיד האפוסטולי הגבוה ביותר, אנו מכוונים בשמחה את מחשבתנו, כוחותינו ואת כל הרהורינו לשימור טהרת הפולחן הכנסייתי, ושואפים ליזום את מה שנחוץ למטרה זו ועם עזרת האל להפוך אותו לאפקטיבי בכל התלהבות.
כעת, בהתאם להחלטות המועצה הקדושה של טרנטו, היינו צריכים לסדר את פרסום השיפור של הספרים הקדושים, כלומר הקטכיזם, המיסל והברכיונאר. לאחר שהקטכיזם פורסם בהסכמת האל להוראת העם ולאחר שהברכיונאר שופר לשבח חובה לאלוהים, היינו צריכים לפנות למשימה הנותרת, כך שהמיסל יתאים כראוי לברכיונאר (מכיוון שנכון מאוד שאלוהים ישובח בכנסייה בצורה אחידה ושהמסה תצוין באופן אחיד): לפרסם את המיסל עצמו.
לפיכך חשבנו לנכון להפקיד נטל זה בידי מלומדים נבחרים. לאחר חקר מעמיק של הספרים העתיקים בספריות הוותיקן שלנו, כמו גם כתבי יד שהובאו מכל מקום, משופרים ולא פגומים, כמו גם הרהורי הקדמונים וכתביהם של מחברים מוכרים שהשאירו לנו רשומות של המוסד הקדוש של הטקסים, אנשים מלומדים אלה שיקמו את המיסל בהתאם למרשם והטקס של האבות הקדושים.
כדי שכולם יוכלו להפיק תועלת מעבודה זו, לאחר שבחננו ושיפרנו אותה, הורדנו, לאחר שיקול דעת מדוקדק, שהיא יודפס ותפורסם ברומא בהקדם האפשרי.
במיוחד הכמרים צריכים לדעת ממנה אילו תפילות להשתמש מהיום והלאה בחגיגת המסה ואילו טקסים ומנהגים לשמור. אך כדי שכולם בכל מקום יוכלו להבין ולציית למסורות שהועברו על ידי הכנסייה הרומית הקדושה, האם והמורה של שאר הכנסיות, אנו קובעים באמצעות החוקה הנצחית שלנו זו, תחת איום חוסר רצוננו כעונש, ומורים: מכאן ואילך, בכל העת לעתיד לבוא על פני כל העולם הנוצרי, בכל הכנסיות הפטריארכליות, הקתדרלות, המכללות והקהילות - בכל הכנסייה החולית, המוניסטית – מאיזה סדר וכלל שהם, בין אם הם מנזרים לגברים או לנשים – בכל כנסיות צבאיות וכנסיות נספחות או קאפלες, בהן יש לחגוג את מסת הקונבנט בקול רם עם מקהלה או בשקט, לפי הטקס של הכנסייה הרומית, לא יושרו ולא ייקראו אחרת מלבד על פי המישל שפורסם על ידינו, גם אם לכנסיות אלו יש חריגים כלשהם, מזוכים באינדויט מהכס האפוסטולי, לפי מנהג או זכות יתר, ואפילו בשבועה או אישור אפוסטולי, או כל מאפיין אחר - אלא אם כן, מיד עם הקמתן אושרו על ידי הכס האפוסטולי, או במסורת, שמרו בחגיגת המסה טקס של לפחות 200 שנה בכנסיות עצמן ללא הפרעה. אנחנו לא שוללים בשום צורה את הזכות או המסורת המיוחדים הנ"ל לחגוג את המסה עבור האחרונים, אבל אנו מתירים, אם המישל שפורסם על ידינו נעים יותר, שיחגגו מסות לפי המישל שלנו, בהסכמת הבישוף או ראש הכנסייה וכל הפרק, למרות הוראות אחרות.
עם זאת, לכל הכנסיות האחרות הנ"ל אנו שוללים את השימוש במישלים שלהם, דוחים אותם מלמטה למעלה לחלוטין ומסייגים שלא יתווסף לעולם למישל שלנו זה עתה שהוציא דבר, לא ייגרע ממנו ולא ישונה בו.
אנו מצווים בתקיפות על כל פטריארך ומנהל הכנסיות הנ"ל, ועל כל שאר האנשים, בכל דרגה שהם, בכוח של ציות קדוש: עליהם לנטוש לחלוטין בעתיד את הדרכים והמנהגים שאליהם הורגלו עד כה (אפילו אלה ממישלים, עתיקים ככל שיהיו), לדחות אותם לחלוטין ולשיר ולקרוא את המסה לפי הטקס, האופן והנורמה של המישל שלנו, ולא לגרז להוסיף או לקרוא בחגיגת המסה טקסים ותפילות אחרות מלבד אלה הכלולים במישל זה.
וכי בכל הכנסיות, במסה ששרה או נקראה, בלי היסוס מצפוֹן או פחד מאיזה עונשים, שיפוטים או תוכחות, הם יוכלו מכאן ואילך לעקוב אחר המישל הזה בלעדית, ולהיות מסוגלים ומוסמכים להשתמש בו באופן ניטרלי וחוקי, לכך אנו, בכוח סמכותנו האפוסטולית, נותנים את רשותנו ואישורנו מעכשיו ולנצח.
כמו כן, אנו קובעים ומצהירים: אף ממונה, מנהל, כומר קאנון, חזן או כומר אחר, ואף נזיר בכל סדר, לא יידרש לחגוג את המסה באופן שונה מהקבוע על ידינו, ולא יכופה עליו או ישתדלו לשנות סידור זה, וגם איגרת זו לעולם לא תוכל להתבטל או להשתנות בשום זמן, אלא תישאר לנצח בתוקף מלא של חוק.
עם זאת, כל התקנות הקודמות, החוקות האפוסטוליות והצוים הסותרים, כל החוקות הכלליות או המיוחדות והצוים של מועצות פרובינציאליות או סינודיות, כמו גם תקנות ומנהגים של הכנסיות הנזכרות לעיל, אפילו אם המנהג שלהם נתמך בתקנה עתיקה ונכבדה מאוד, אך אינו ישן משפע שנים, מבוטלים.
החל בפרסום חוקה וסידור זה שלנו, הכמרים בקוריה הרומית יצוו לשיר או לקרוא את המסה על פיו לאחר חודש אחד, אלה בצד הזה של האלפים לאחר שלושה חודשים, אלה מעבר לאלפים לאחר שישה חודשים, או ברגע שיוכלו לרכוש סידור זה.
כדי לשמרו נקי וטהור משגיאות וטעויות בכל רחבי הארץ, אנו, מכוח סמכות אפוסטולית, אוסרים במכתב הנוכחי את כל מדפיסי הספרים בתחומנו (ובתחום H. R. E. [הכנסייה הרומית הקדושה באופן עקיף וישיר), בקנס של אובדן ספרים ומאה דוקאטים זהב שצריכים להיות משולמים לקופת האפוסטולית, אך למדפיסים אחרים בכל חלקי העולם, בקנס של נידוי במובן הרחב ועונשים נוספים לפי שיקול דעתנו: שלא יפרסמו, ימכרו או יקבלו כלל, אלא אם כן התקבלה מראש ערובה מלאה מאותו נציג לכך שהעותק של הסידור, אשר אמור להיות הסטנדרט להדפסת העתקים נוספים, השווה עם הסידור שנוצר ברומא בהדפסה הראשונה, מסכים איתו ואינו סוטה בשום דבר.
לאור הקושי של הבאת מכתב זה לידיעת כולם בכל מקומות העולם הנוצרי ובמיוחד בתקופה הראשונה, אנו קובעים: שיפורסם באופן ציבורי בדרך המוסכמת על דלתות הבזיליקה של השליח הנסיך ושל הכנסיא האפוסטולית, ובראש הקמפוס פלורה; כמו כן העתקים מודפסים של מכתב זה, שנכתבו ביד ונחתמו על ידי נוטריון ציבורי הנושא חותם של אישיות כנסייתית חשובה, יקבלו מיד את אותו אמונה ללא עוררין בקרב כל העמים ובכל המקומות כמו שהיה ניתן למכתב זה אם היה מוצג באופן גלוי.
לכן, איש לא מורשה להפר מסמך זה, שעליו רשות, החלטה, צו, תקנה, אישור, חנינה, הכרזה, רצון, גזרה ואיסור נרשמו על ידינו, או לפעול בניגוד לו בחוצפה בלתי שקולה.
אך אם מישהו יעז לגעת בזאת, שידע שהוא יכעיס את זעם האל הכביר ושליחיו הקדושים פטרוס ופאולוס.
ניתן ברומא ליד סן פיטר בשנה ה-1570 לספירת הנוצרים ביולי 14, בשנת החמישית לפונטיפיקציה שלנו."